הורדת עוגן – כשהסערה הפנימית שלנו מציפה אותנו

בתקופה הנוכחית הסגר וההתמודדות עם כל מה שמתרחש בחוץ עם הקורונה, הקשיים הכלכליים, המתח החברתי עשויים לעורר מתח וחרדה ולהציף סערה גדולה אצלנו. אצל כל אחד מאיתנו הסערה היא שונה ומשתנה- לפעמים זה ירגיש כמו סופת הוריקן שסוחפת אותנו וכל מה שקיים בנו אחריה בחרדה ואימה, לא פוסחת על אף חלק בחיינו ומכלה כל מה שבדרך.

לפעמים זה ירגיש כמו בדידות ריקנית שמותירה אותנו עם עננה סמיכה אפורה-שחורה, שמיכה שמכסה אותנו מבפנים ומקשה עלינו לתפקד ולנשום. לפעמים זה ירגיש כמו אוקיינוס סוער וגועש, שהסירה שלנו עלולה להתהפך, שאין מצוף או חוף מבטחים לעגון בה ולמצוא פינה לנוח.

לפעמים זה פשוט ירגיש כמו מדבר צחיח ויבש בלי שום דבר שמצליח לגדול בתוכו, מותיר אותנו בחוסר אונים וייאוש. לכל אחד יכול להיות את הדימוי שלו למצב והסערה הפנימית שקורית לנו.

מה שבטוח – שלפעמים כולנו מרגישים קצת בלב הסערה ומוצפים בפנים. במצבים כאלה שאנו מרגישים שנתקעים בלב הסערה הפנימית שלנו- אנחנו יכולים להשתמש בטכניקה שימושית שנקראת הורדת עוגן.

הרעיון שמאחורי התרגיל הזה הוא בטכניקה שפועלת על לזהות ולשים לב לסערה הפנימית. המודל פועל על ראשי התיבות A-C-E

ACKNOWLEDGE – שילוב בין זיהוי והכרה בנוכחות של הסערה הפנימית

אנחנו מתחילים בלומר ולשתף מה שקורה לנו בכאן ועכשיו במחשבות, רגשות וביטוי פיסי.

אנחנו רוצים למעשה לשים לב לסערה הפנימית, לזהות ולאפשר לנו לראות שאנחנו לא מתנגדים או מנסים לשלוט בסערה הפנימית. מותר שיהיה לנו כואב, קשה ומתסכל. מותר להרגיש חוסר אונים, והניסיון להדוף או להמנע מלהרגיש קושי או כאב כלשהו- רק מעורר יותר כאב וקושי.

מעגל סבל שנמשך ומתעצם. היכולת להיפתח לתוך החוויה- מאפשרת לנו נוכחות ומסוגלות להתמודד עם הכאב. מאפשרת לנו להרגיש חיים ונוכחים גם במרחבים אחרים בחיינו.

נתחיל בלומר בקול רם מה קורה לנו ומה צף אצלינו ממש כמו סרט נע- למשל "אני שמה לב שצפות לי מחשבות שאני פגומה ולא נורמלית. אני שמה לב שאני חווה בגוף עכשיו קושי לנשום, ושיש דופק מהיר, אני שמה לב לנמלולים שאני מרגישה בידיים, אני שמה שצפים רגשות של חוסר אונים וייאוש,  אני שמה לב שהמיינד שלי או המוח שלי מדבר במחשבות ביקורתיות על עצמי."

לא תמיד נדע לתמלל מה קורה לנו, לפעמים הכאב והסערה הפנימית תהיה כל כך גדולה שלא נוכל להצליח להבין בכלל מה קורה, ולזהות איזה חוויה נוכחת אצלנו כרגע.

במצבים כאלה המטפל/ת שנמצא איתנו צריך לזהות את הקושי לדבר, או לזהות ולסייע בכך שהוא מסייע לדבר ומתמלל ברכות ועדינות את העובדה שאנחנו שמים לב שיש קושי לדבר, שיש כאב גדול וסערה פנימית שמתחוללת, ולשים לב לתנועות עדינות שקורות בגוף.

המטפל צריך גם לשים לב מתי ועד כמה להיכנס ללב הסערה הפנימית- לאפשר הדרגתיות.

Connect – חיבור לגוף שלנו

הגוף שלנו הוא החוף מבטחים שלנו. הגוף מאפשר לנו לזוז, לנשום, להרגיש שאנחנו נוכחים בכאן ועכשיו בחדר הטיפולים גם אם מאוד מוצף וסוער מבפנים.

החיבור לגוף מאפשר לנו לזהות שלמרות ויחד עם הסערה הפנימית, אנחנו יכולים ומסוגלים להזיז ולשלוט על גופינו. אפילו תנועה קלה של הרגל והזזה של הראש או היד, מאפשרת לנו לראות שבמקביל לסערה הפנימית- יש עדיין גוף שמחזיק אותנו, שאפשר לעבוד איתו, שמאפשר לנשום. זה חשוב מאוד לשים לב שאנחנו לא משתמשים בגוף כניסיון להסחת דעת והימנעות מהרגשות והסערות הפנימיות שלנו.

המטפל צריך להנחות את המטופל כיצד להשתמש במקביל לזיהוי והכרה בסערה הפנימית (ה-A) לעובדה שאפשר להשתמש בגוף שלנו – למשל "במקביל לסערה והכאב הגדול שנוכח עכשיו, בוא ננסה לדחוק את כפות הרגליים כנגד הרצפה, נסה להתמתח ולהתיישר באופן שנוח לך על הכיסא, להזיז קצת את הידיים ואת הצוואר והראש לצדדים."

ישנם כמובן מלא אפשרויות למה שנכון לנו בכאן ועכשיו, שמאפשר לנו לשים לב שיש גוף שמכיל את הסערה הפנימית, אבל במקביל שאנחנו יכולים לעשות ולשלוט על חלקים אחרים בעצמינו כמו להזיז את הידיים או להתיישר בכסא או אפילו לשים לב לנשימה בצורה עדינה.

במקביל לכך צריך לחזור ולראות מה מתרחש בסערה הפנימית. ולחזור לגוף כדי שזאת לא תהפוך להיות טכניקת הימנעות רגשית והסחת דעת מהסערה הפנימית.

E – Engage in what you're doing

הפניית קשב ותשומת לב למה שנוכח וקיים בכאן ועכשיו בסביבה שלי:

לאחר ששמנו לב שבמקביל להכרה בסערה הפנימית (A), יש לנו גם חיבור לגוף שמחזיק את הסערה ואנחנו יכולים להזיז ולחוש שיש לנו שליטה וחיוניות בו (C), אנחנו מתחברים למה שקורה בחדר או בסביבה שאנו נמצאים:

נבקש מעצמינו, או שהמטפל איתנו יסייע לנו וידריך אותנו לפתוח עיניים ולשים לב מה אנו תופסים בחושים שלנו- מה אנו שומעים כרגע? איזה צלילים קיימים כרגע? לדוגמא אני שומעת את הרגש של המזגן, אנשים בחדר המתנה או ילדים בחוץ, אני שומעת קולות של ציפורים ומכוניות מבחוץ.

האם יש ריח מסוים ודברים בחדר שאני שמה לב ורואה אותם? למשל אני שמה לב לספה ירוקה, אני שמה לב לקול שלי, אני שמה לב שיש פה כמה תמונות על הקיר ומנורה שחורה על השולחן.

אנחנו חוזרים לכאן ועכשיו ושואלים את עצמינו את הסערה השתנתה מעט? אם האקלים הפנימי שלנו השתנה. ייתכן שכן וייתכן שלא. אין טוב או רע ,יש רק לשים לב ולהיפתח לראות מה קורה לנו ומה החוויה שצפה אצלנו.

ובכך הורדנו עוגן לכאן ועכשיו שמאפשר נוכחות ופתיחה לחוויה והסערה הפנימית, מבלי לנסות להדוף אותה.

כמובן שלא צריך להיתקע על תסריט אחד ויש להתאים כל מקרה לגופו עם שיקול דעת.

או השאירו פרטים כאן